פסק-דין בתיק ת"א 14658-06

מבוא

1.                  התובע, יליד  17.9.69, נפגע בשתי תאונות דרכים: האחת אירעה ביום 24.3.04 (להלן- "תאונת הדרכים הראשונה"); והשנייה אירעה ביום 22.12.05 (להלן- "תאונת הדרכים השנייה").

2.                  אין בין הצדדים מחלוקת באשר לחבות הנתבעות לפצות את התובע בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים"), ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת נזקיו של התובע.

הנכות הרפואית

3.                  לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע, מונה פרופ' ר' מושיוב כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

4.                  בתיאור הבדיקה הקלינית ציין המומחה כי בבדיקה שערך 18.10.2007, מצא, בין היתר, כי התובע מהלך ללא צליעה, ללא דלדול שרירים, טווח תנועות הברכיים מלא ושווה דו צדדית, ברך שמאל יציבה, טווח תנועות עמוד שדרה הצווארי מלא לכל הכיוונים, ללא ספזם שרירים או רגישות ממוקמת על פני החוליות הצוואריות, טווח תנועות מוגבל במידה מזערית, נצפה ספזם שרירים ומופקת רגישות ממוקמת על פני החוליות המותניות.

5.                  בחוות דעתו מיום 26.10.08, קבע פרופ' מושיוב כי בעקבות תאונות הדרכים נותרה לתובע נכות בשיעור של 5%, לפי מחצית סעיף 37 (7) א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. המומחה ייחס מחצית מהנכות לכל אחת מהתאונות.

6.                  עוד פירט המומחה שהתובע נפגע בגב התחתון בשתי התאונות הנדונות ולא סבל מבעיית גב תחתון עובר לתאונות אלה, לפיכך מצא שסביר לקבוע שכל אחת מהתאונות תרמה למחצית מהנכות הקיימת בגב התחתון.

7.                   המומחה קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% בתקופת חופשת המחלה, מיום התאונה הראשונה עד יום 22.6.04 (נכתב בטעות 22.6.07), ומיום התאונה השנייה, עד יום 22.3.06.

8.                  הנתבעת 1 חלקה על קביעת המומחה בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין הנכות שקבע המומחה לבין התאונה הראשונה, והדגישה שהתובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי לאחר שחלפו 4 חודשים ממועד התאונה, ולא ביום התאונה, כפי שטען התובע בפני המומחה הרפואי. לטענתה, לא נמצאה כל אסמכתא לטענתו של התובע לפיה ביום התאונה הראשונה ביקר אצל ד"ר יבלוצ'קין לשם טיפול, חרף דרישת מומחה בית המשפט לקבל העתק תיעוד רפואי הנוגע לכך.

9.                  כן טענה נתבעת 1 שבמהלך התקופה שחלפה בין תאונות הדרכים הראשונה לשנייה, בפרק זמן של שנה ותשעה חודשים, פנה התובע לטיפול רפואי פעמיים בלבד.

10.              נתבעת 1  הדגישה שימי המחלה שניתנו לתובע לתקופה של שלושה חודשים, ניתנו רק במהלך שנת 2007, כשלוש שנים לאחר התאונה הראשונה.

11.              הנתבעת 2 הפנתה מצידה בסיכומיה לקביעת ועדת המל"ל לפיה לא נותרה לתובע נכות כלשהי בעקבות התאונה. הנתבעת הדגישה שבפני הוועדה עמדה חוות דעתו של פרופ' ר' מושיוב, ואולם במהלך הבדיקה שערכה הוועדה לא נמצאו כל ממצאים קליניים אובייקטיביים המזכים את התובע בנכות. לטענת הנתבעת, מעידים ממצאי וועדת המל"ל על כך שמצבו הרפואי של התובע השתפר מאז שנערכה בדיקתו של פרופ' ר' מושיוב, וטענה שבנסיבות העניין יש לקבוע כי לא נותרה לתובע כל נכות רפואית כתוצאה מהתאונה השנייה.

12.              המומחה זומן לחקירה. במהלך חקירתו הנגדית התייחס המומחה, בין היתר, למועד שבו פנה התובע לראשונה לטיפול רפואי. המומחה השיב שאינו יכול לשלול את האפשרות שהתובע אכן פנה ביום התאונה לטיפול רפואי, כטענתו, אף שלא נמצא תיעוד רפואי התומך בטענה זו.

13.              עוד ציין שבחוות דעתו הניח שהתובע אכן פנה לרופא רק לאחר שחלפו כארבעה חודשים מהתאונה, ובכל זאת סבר שיש לייחס מחצית מהנכות לתאונת הדרכים הראשונה, ושאין לייחס את מלוא הנכות לתאונת הדרכים השנייה.

"ש. בהנחה שהתובע היה אומר לך דברים אחרים שהוא ניגש להתלונן אחרי 4 חודשים, תסכים איתי שזה היה משנה את עמדתך ביחס לקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה? ת. לא...אם אני אומר שהנכות נובעת מהתאונה השנייה, יש כמה דברים שלא מסתדרים. האורטופד שראה 4 חודשים לאחר התאונה מציין מפורשות שהוא סובל מכאבי גב בעקבות התאונה הנדונה ובעצם בגינה, ואז אחרי שבוע הוא מציין שהכאבים האלה מאז התאונה, קרי התאונה הנדונה. ב- 16.5.07 כשהוא כתב את תעודת המחלה הוא מציין מפורשות שהייתה לו חופשת מחלה בגין כאבי גב, בעקבות התאונה. יש לי שתי אופציות: האחת, להגיד שעניין הגב לא קשור לתאונה, וזה נראה לי בעייתי. מצד שני עניין הגב קשור לתאונה השנייה, וזה לא מתקבל על הדעת כי בתאונה הראשונה היו נתונים על כאבים בגב. האופציה השנייה, לפי עדות התובע ועדות הרופא המטפל שצריך לחלק בין שתי התאונות. זה היגיון של אדם שהוא אורטופד" (עמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2011).

14.              המומחה עמד על קביעתו בחוות הדעת באשר לקשר הסיבתי בין מחצית מהנכות שקבע לבין תאונת הדרכים גם בהנחה שהתובע פנה לטיפול רפואי רק לאחר שחלפו 4 חודשים מתאונת הדרכים הראשונה, וזאת תוך הפנייה לסימנים שאותם פירט.

15.               לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לאמץ את קביעות המומחה. המומחה הסביר מדוע סבר שקיים קשר סיבתי בין הנכות לתאונת הדרכים הראשונה חרף הפנייה המאוחרת. הנכות אשר יוחסה לתאונת הדרכים הראשונה הינה נכות קלה, ואין להוציא מכלל אפשרות שקיים קשר סיבתי גם אם הפנייה לטיפול רפואי נעשתה כעבור 4 חודשים, וזאת בשל הסימנים שעליהם הצביע המומחה הרפואי.

16.              לא מצאתי שיש להעדיף את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי על פני קביעת המומחה הרפואי. מטבע הדברים ייתכנו קביעות שונות של שיעור הנכות על ידי מומחים רפואיים שונים. חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע מפורשות כיצד תקבע נכותו של הנפגע. המומחה הרפואי הסביר במהלך חקירתו הנגית בהרחבה ובאריכות את קביעותיו. לא מצאתי שיש מקום לסטות מקביעת המומחה, ולפיכך מצאתי שיש לקבוע שבעקבות כל אחת מתאונות הדרכים נותרה לתובע נכות אורטופדית בשיעור של 2.5%.